<h1>ראב"ן שו"ת סימן ב'</h1>
<h2>דף לד.</h2>
שאלני ר' אברהם הלוי, הא דאמרינן שמוסיפין שעה מחול על הקודש, כדתניא בפרק בתרא דיומא [פ"א:] תשבתו שבתכם כל מקום שנאמר שבות מוסיפין מחול על הקודש, ותנן בפרק במה מדליקין [ל"ד.] שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה וכו' עד הדליקו את הנר, אלמא סמוך לחשיכה מדליקין, ואין מוסיפין מחול על הקודש. ונראה לי האי סמוך לחשיכה, היינו סמוך לשקיעת החמה, ומשקיעת החמה ועד צאת הכוכבים הוא שעה שמוסיפין מחול על הקודש, דתנו רבנן [שם:] בין השמשות ספק כולו מן היום ספק כולו מן הלילה, ואיזהו בין השמשות משתשקע החמה ועד צאת הכוכבים. וספק חשיכה וספק אינו חשיכה דמתניתין הוא בין השמשות שהוא ספק [יום ספק] לילה, ועם חשיכה דקתני שמדליקין בה את הנר היינו [עם] (מ)שקיעת החמה (ואילך) כדאמר רבא לשמעיה אתון דלא קים לכון שיעורא דרבנן אדאיכא שמשא אריש דיקלא אתלו שרגא, ביום המעונן במתא חזו תרנגולא כשהולך לישב. ואע"ג דאמרי אמוראי דשיעור בין השמשות ג' חלקי מיל ולא יותר, היינו לר' יהודא דאמר הכסיף העליון ושוה לתחתון לילה, אבל אנן קיימא לן בברכות [ב':] דעד צאת הכוכבים יממא הוא, ואמרינן בפסחים [צ"ד.] משקיעת החמה ועד צאת כוכבים מהלך ה' מילין, והוא יותר משעה אחת שהרי הילוך אדם בכל יום י' פרסאות [שהם מ' מילין].
